כשהייתי קטנה רציתי להיות מגלת ארצות. כשגדלתי והבנתי את המורכבות התפעולית (משבר האירו פסל את ספרד ופורטוגל כמקורות מימון, הלחות של הים עושה את השיער ג'יפה וגם שודדי הים הם כבר לא מה שהיו פעם (פיראטים סומליים?סומליים??!! אתם עושים צחוק?!) מה גם שככל הנראה כל הארצות כבר התגלו (ומה שלא, עדיף שישאר מסתורי) ירדתי מגילוי ארצות כקריירה. עם זאת, האהבה למסעות, טיולים, שפות ותרבויות אחרות עדיין פה ולא עושה קולות של העלמות. לכן, for the record, למרות שאני לא מחפשת עבודה, אם לונלי פלנט/נשיונל ג'אוגרפיק יפנו אליי אני עוזבת הכל ומתייצבת איפה שהם אומרים לי.
בכל אופן, בקיץ 2009, בהחלטה של רגע פחות או יותר, ארזתי את עצמי ונסעתי ל-10 שבועות לסין (כן, לבד. לא, זה לא מסוכן. לא, אני לא יודעת סינית אבל אפשר להסתדר עם קצת רצון טוב וכן, יש לי מה לאכול שם למרות שאני צמחונית. ולא, לא יקרה כלום אם לא אוכל.. אם כבר רק יועיל לדיאטה). נמשיך?
קשה להשאר אדישים לסין ולסינים - או שאוהבים או ששונאים. מעל לכל סין היא חוויה שגדולה מסך האתרים שלה - הנופים, האנשים, ההיסטוריה העשירה והעקובה מדם, השוני בין המחוזות השונים והעושר האינסופי של סחורות מרכיב את אותו "ענק מתעורר" שכל מערבי צריך לחוות. ואם צריך, אז צריך, לא? :)
הסינים צוחקים על עצמם ואומרים ש"סינים יאכלו כל מה שיש לו כנפיים והוא לא מטוס וכל מה שיש לו רגלים והוא לא כסא" והם באמת אוכלים ה-כ-ל ולכן, לא מפתיע שכצמחונית המילה הראשונה שלמדתי להגיד בסינית היא "סו צאי" (ירקות). עם זאת ולמרות שבטח תחשבו שהם מנשנשים חרגולים וכלבים כל היום, הסינים מתים על אוכל מערבי - הסטטיסטיקה אומרת שצריכת הבשר והחלב קופצת בעשרות אחוזים מידי שנה מה שיוביל לזה שעוד כמה שנים הם יבינו שהם מתים מאוכל מערבי - אבל יש שם הכל!! פיצה האט דומינו'ס, מקדונלד'ס, וונדי'ס KFC ושיעורי השמנה מטורפים בהתאמה. במקומות עירונים פחות, אוכלים חזיר, עוף, בקר, ירקות ירוקים ואורז. המון אורז.
לי יש חוויה מעולה מהאוכל הסיני. אני חושבת שבניגוד לדברים המוזרים ברוטב רירי וורוד!!! שהגישו במסעדות סיניות בארץ (אגרול? לאף אחד אין מושג. רוטב חמוץ מתוק? מה?) אני חייבת להגיד שהאוכל הסיני (כשהוא טוב, כן?) הוא האוכל הטעים בעולם - לא רק בגלל ה- MSG, הוא פשוט טרי, קליל ומעולה.
כמובן עם חזרתי לארץ ניסיתי לאתר מסעדות סיניות שישחזרו את הטעמים מאותה ארץ מופלאה (ובעיקר, אם נודה על האמת, ישחזרו את טעם החופש באותה ארץ מופלאה). בפועל, באו דזה ראוי לשמו טרם אכלתי (הבצק בארץ לא אותו דבר בכלל!) וביקור בסינג לונג באלנבי היה מוצלח מאד פעם אחת ונוראי בפעם אחרת אז החלטתי שאם סין לא באה אליי (ולי אין כסף לחזור אליה) נעשה בבית...
להלן וריאציה שלי מדפי אורז על כיסונים סיניים מאודים שכל טמבל יכול להכין - במקומות אחרים במזרח הם נקראים "דים סאם", בסין הם נקראים "את זה" (-יש ללוות את המילה בהצבעה על סיר האידוי..)... :)
באו דזה מדפי אורז
* בחרתי 2 סוגים של מילוי. תרגישו חופשיים להתפרע על מה שבא לכם ואפילו להוסיף טופו/עוף/חזיר/בקר - -לדוג' אפשרות גיוון מצוינת היא פטריות וטופו (מסוגים שונים) מוקפצים עם טיפה שמן שומשום/שמן רגיל (לא זית) ועשבי תיבול אותם מוסיפים אחרי שהפטריות מוכנות
מילוי ראשון- פרסה, בצל וקישוא
מילוי שני - פירה בטטה וחלב קוקוס
אז ככה...
מצרכים:
1. בטטה
2. קישוא
3. בצל
4 2-3-4-5 שיני שום (תלוי בכם)
5. כרישה די גדולה
6. כמה כפות מחלב קוקוס (ואם אין בבית אז אפשר לחלוטין להשתמש בחלב רגיל ולהוסיף לו קוקוס "של עוגות".
7. תערובת חמשת התבלינים של "מזרח ומערב" - קונים את זה פעם אחת בחנות מתמחה וזה מחזיק לנצח. עם זאת, זה מרכיב חשוב מאד במילוי הראשון אבל אם תערבבו פלפל שחור, קינמון, כמון, מוסקט טחון וזה ייצא מגניב למרות שלא ממש "סיני".
8. דפי אורז (קונים בסופר או בחנויות מתמחות).
9. סיר אידוי - עולה כלום וממש שווה. אי אפשר להכין את הכיסונים בלעדיו.
10. נייר אפיה.
הכנת מילוי כרישה-בצל-קישוא (שהוא יותר סיני ממאו עצמו)
1. קוצצים את הבצל לקוביות, את הכרישה (החלק הלבן שלה) לפרוסות דקות ואת הקישוא לפסים כמו גפרורים - זורקים למחבת חמה עם כפית שמן ומזהיבים
*גפרורים בערך כאלה- אין צורך להתאבד על הדיוק, גם ככה זה מתרכך ו"נעלם" בתוך הכיסון.
2. אחרי שהבצל והכרישה מזהיבים והקישוא מתרכך מעט מתבלים עם תערובת חמשת התבלינים
ככה זה נראה כשזה מוכן - אין צורך להמליח. התערובת די ארומטית ומלוחה ואת הכיסונים אוכלים עם סויה שהיא מלוחה מאד (נתרן זה פאן!).
הכנת מילוי- פירה בטטה וחלב קוקוס
1. שוטפים את הבטטה מכל הבוץ, מקלפים, חותכים לפרוסות ומבשלים עד שרך
2. מועכים עם מועך פירה ומוסיפים 2-3 כפות של חלב קוקוס (חשוב שזה לא יהפך לעיסה נוזלית מידי - תוסיפו כל פעם כף ותערבבו)
3. מוסיפים את שיני השום ומעט (מעט!) מלח
ככה זה נראה כשזה מוכן (נכון, קצת כמו משהו שמישהו כבר אכל, אבל טעים אש!)
אחרי שעברנו את החלק ה"מסובך" - נעבור להרכבת הכיסונים...
1. מחממים סיר מים גדול עליו נשים את סיר האידוי
2. לוקחים נייר אפייה ומניחים על בסיס הסיר -חורצים בו חורים עם סכין/מזלג כדי שיותר אדים יעברו - אפשר כנראה גם בלי הנייר אבל אני לא אוהבת שבמקרה ואחד הכיסונים נקרע, הסיר נהיה מטונף אש. שימו לב - הניסיון שלי (זה המצולם) להשתמש בנייר קוקי הוא רעיון רע מאד וגרם לחלק מהכיסונים להדבק ולהקרע. השתמשו רק בנייר אפיה. אם אין, ותרו על הנייר אבל אל תשתמשו בקוקי.
3. "מכינים" את הדפים - בוחרים קערה/מגש מספיק רחב ושטוח להכיל את כל דף האורז - אחרת הוא נקרע ובעסה. אם אתם ג'וחים כמוני, מחבת של המבורגרים זה יופי. שופכים מעט מים חמימים וטובלים את דף האורז - מחכים בערך 30 שניות עד שהוא מתרכך ונראה ככה:
4. שמים כף +- מאחד המילויים באמצע הכיסון - אפשר מעט יותר ממה שיש בתמונה אבל זהירות שלא יהיה "כבד" מידי כי זה יקרע את הכיסון..
5. תופסים את השוליים וסוגרים כמו "שק" - מעבירים קיסם בחלק של הכיסון אותו תפסנו עם האצבע על מנת שיסגר. אם עשיתם את זה - לא לשכח לציין בפני הסועדים שיש שם קיסם -זה מסוכן! אופציה בטיחותית יותר (אבל דורשת מעט יותר טכניקה היא לקשור את ה"שק" עם עירית או בצל ירוק).
6. לשים בסיר האידוי, להניח אותו על הסיר הגדול עם המים הרותחים ולאדות 7-10 דקות
7. להוציא את הקיסם. לטרוף. להזכר במסעות למקומות רחוקים.להשבע לעצמכם שמידי תקופה תקחו חופש מהחיים ותסעו לגלות ארץ. להבין שאין לכם כסף לזה... או זמן... כי אתם חיים בשביל לעבוד ולא עובדים בשביל לחיות, כי סופכם למות בקיוביקל ולפספס את כל מה שיש לעולם הזה להציע. לנסות לשכך את הדיכאון הקיומי באמצעות בהייה בערוץ 20. לצחוק על אנשים שמיוזמתם כולאים עצמם במקום קטן ומקשיבים להוראות של איזה "אח גדול" בגלל תקווה להיות פעם משהו או מישהו - לקלוט את האירוניה. להפסיק לצחוק.
שבוע טוב,
נואמי
בכל אופן, בקיץ 2009, בהחלטה של רגע פחות או יותר, ארזתי את עצמי ונסעתי ל-10 שבועות לסין (כן, לבד. לא, זה לא מסוכן. לא, אני לא יודעת סינית אבל אפשר להסתדר עם קצת רצון טוב וכן, יש לי מה לאכול שם למרות שאני צמחונית. ולא, לא יקרה כלום אם לא אוכל.. אם כבר רק יועיל לדיאטה). נמשיך?
קשה להשאר אדישים לסין ולסינים - או שאוהבים או ששונאים. מעל לכל סין היא חוויה שגדולה מסך האתרים שלה - הנופים, האנשים, ההיסטוריה העשירה והעקובה מדם, השוני בין המחוזות השונים והעושר האינסופי של סחורות מרכיב את אותו "ענק מתעורר" שכל מערבי צריך לחוות. ואם צריך, אז צריך, לא? :)
הסינים צוחקים על עצמם ואומרים ש"סינים יאכלו כל מה שיש לו כנפיים והוא לא מטוס וכל מה שיש לו רגלים והוא לא כסא" והם באמת אוכלים ה-כ-ל ולכן, לא מפתיע שכצמחונית המילה הראשונה שלמדתי להגיד בסינית היא "סו צאי" (ירקות). עם זאת ולמרות שבטח תחשבו שהם מנשנשים חרגולים וכלבים כל היום, הסינים מתים על אוכל מערבי - הסטטיסטיקה אומרת שצריכת הבשר והחלב קופצת בעשרות אחוזים מידי שנה מה שיוביל לזה שעוד כמה שנים הם יבינו שהם מתים מאוכל מערבי - אבל יש שם הכל!! פיצה האט דומינו'ס, מקדונלד'ס, וונדי'ס KFC ושיעורי השמנה מטורפים בהתאמה. במקומות עירונים פחות, אוכלים חזיר, עוף, בקר, ירקות ירוקים ואורז. המון אורז.
לי יש חוויה מעולה מהאוכל הסיני. אני חושבת שבניגוד לדברים המוזרים ברוטב רירי וורוד!!! שהגישו במסעדות סיניות בארץ (אגרול? לאף אחד אין מושג. רוטב חמוץ מתוק? מה?) אני חייבת להגיד שהאוכל הסיני (כשהוא טוב, כן?) הוא האוכל הטעים בעולם - לא רק בגלל ה- MSG, הוא פשוט טרי, קליל ומעולה.
כמובן עם חזרתי לארץ ניסיתי לאתר מסעדות סיניות שישחזרו את הטעמים מאותה ארץ מופלאה (ובעיקר, אם נודה על האמת, ישחזרו את טעם החופש באותה ארץ מופלאה). בפועל, באו דזה ראוי לשמו טרם אכלתי (הבצק בארץ לא אותו דבר בכלל!) וביקור בסינג לונג באלנבי היה מוצלח מאד פעם אחת ונוראי בפעם אחרת אז החלטתי שאם סין לא באה אליי (ולי אין כסף לחזור אליה) נעשה בבית...
להלן וריאציה שלי מדפי אורז על כיסונים סיניים מאודים שכל טמבל יכול להכין - במקומות אחרים במזרח הם נקראים "דים סאם", בסין הם נקראים "את זה" (-יש ללוות את המילה בהצבעה על סיר האידוי..)... :)
באו דזה מדפי אורז
* בחרתי 2 סוגים של מילוי. תרגישו חופשיים להתפרע על מה שבא לכם ואפילו להוסיף טופו/עוף/חזיר/בקר - -לדוג' אפשרות גיוון מצוינת היא פטריות וטופו (מסוגים שונים) מוקפצים עם טיפה שמן שומשום/שמן רגיל (לא זית) ועשבי תיבול אותם מוסיפים אחרי שהפטריות מוכנות
מילוי ראשון- פרסה, בצל וקישוא
מילוי שני - פירה בטטה וחלב קוקוס
אז ככה...
מצרכים:
1. בטטה
2. קישוא
3. בצל
4 2-3-4-5 שיני שום (תלוי בכם)
5. כרישה די גדולה
6. כמה כפות מחלב קוקוס (ואם אין בבית אז אפשר לחלוטין להשתמש בחלב רגיל ולהוסיף לו קוקוס "של עוגות".
7. תערובת חמשת התבלינים של "מזרח ומערב" - קונים את זה פעם אחת בחנות מתמחה וזה מחזיק לנצח. עם זאת, זה מרכיב חשוב מאד במילוי הראשון אבל אם תערבבו פלפל שחור, קינמון, כמון, מוסקט טחון וזה ייצא מגניב למרות שלא ממש "סיני".
8. דפי אורז (קונים בסופר או בחנויות מתמחות).
9. סיר אידוי - עולה כלום וממש שווה. אי אפשר להכין את הכיסונים בלעדיו.
10. נייר אפיה.
הכנת מילוי כרישה-בצל-קישוא (שהוא יותר סיני ממאו עצמו)
1. קוצצים את הבצל לקוביות, את הכרישה (החלק הלבן שלה) לפרוסות דקות ואת הקישוא לפסים כמו גפרורים - זורקים למחבת חמה עם כפית שמן ומזהיבים
2. אחרי שהבצל והכרישה מזהיבים והקישוא מתרכך מעט מתבלים עם תערובת חמשת התבלינים
ככה זה נראה כשזה מוכן - אין צורך להמליח. התערובת די ארומטית ומלוחה ואת הכיסונים אוכלים עם סויה שהיא מלוחה מאד (נתרן זה פאן!).
הכנת מילוי- פירה בטטה וחלב קוקוס
1. שוטפים את הבטטה מכל הבוץ, מקלפים, חותכים לפרוסות ומבשלים עד שרך
2. מועכים עם מועך פירה ומוסיפים 2-3 כפות של חלב קוקוס (חשוב שזה לא יהפך לעיסה נוזלית מידי - תוסיפו כל פעם כף ותערבבו)
3. מוסיפים את שיני השום ומעט (מעט!) מלח
ככה זה נראה כשזה מוכן (נכון, קצת כמו משהו שמישהו כבר אכל, אבל טעים אש!)
אחרי שעברנו את החלק ה"מסובך" - נעבור להרכבת הכיסונים...
1. מחממים סיר מים גדול עליו נשים את סיר האידוי
2. לוקחים נייר אפייה ומניחים על בסיס הסיר -חורצים בו חורים עם סכין/מזלג כדי שיותר אדים יעברו - אפשר כנראה גם בלי הנייר אבל אני לא אוהבת שבמקרה ואחד הכיסונים נקרע, הסיר נהיה מטונף אש. שימו לב - הניסיון שלי (זה המצולם) להשתמש בנייר קוקי הוא רעיון רע מאד וגרם לחלק מהכיסונים להדבק ולהקרע. השתמשו רק בנייר אפיה. אם אין, ותרו על הנייר אבל אל תשתמשו בקוקי.
3. "מכינים" את הדפים - בוחרים קערה/מגש מספיק רחב ושטוח להכיל את כל דף האורז - אחרת הוא נקרע ובעסה. אם אתם ג'וחים כמוני, מחבת של המבורגרים זה יופי. שופכים מעט מים חמימים וטובלים את דף האורז - מחכים בערך 30 שניות עד שהוא מתרכך ונראה ככה:
4. שמים כף +- מאחד המילויים באמצע הכיסון - אפשר מעט יותר ממה שיש בתמונה אבל זהירות שלא יהיה "כבד" מידי כי זה יקרע את הכיסון..
5. תופסים את השוליים וסוגרים כמו "שק" - מעבירים קיסם בחלק של הכיסון אותו תפסנו עם האצבע על מנת שיסגר. אם עשיתם את זה - לא לשכח לציין בפני הסועדים שיש שם קיסם -זה מסוכן! אופציה בטיחותית יותר (אבל דורשת מעט יותר טכניקה היא לקשור את ה"שק" עם עירית או בצל ירוק).
6. לשים בסיר האידוי, להניח אותו על הסיר הגדול עם המים הרותחים ולאדות 7-10 דקות
7. להוציא את הקיסם. לטרוף. להזכר במסעות למקומות רחוקים.להשבע לעצמכם שמידי תקופה תקחו חופש מהחיים ותסעו לגלות ארץ. להבין שאין לכם כסף לזה... או זמן... כי אתם חיים בשביל לעבוד ולא עובדים בשביל לחיות, כי סופכם למות בקיוביקל ולפספס את כל מה שיש לעולם הזה להציע. לנסות לשכך את הדיכאון הקיומי באמצעות בהייה בערוץ 20. לצחוק על אנשים שמיוזמתם כולאים עצמם במקום קטן ומקשיבים להוראות של איזה "אח גדול" בגלל תקווה להיות פעם משהו או מישהו - לקלוט את האירוניה. להפסיק לצחוק.
שבוע טוב,
נואמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה